הרהורים בעקבות הזמנה לערב סיום סמינר המקום

יום לאחר שקבלתי במייל את ההזמנה מאת זיו רובינשטיין לערב סיום השנה של סמינר המקום, עלו לי מספר הרהורים אשר התקשרו גם למפגש ההכנה לשנת הלימודים הבאה ואני מעוניין לשתפם:
ברצוני להתייחס לכמה מילים, מסמנים שתפסו את תשומת ליבי בהודעה האחרונה- "אירוע סיום שנת הלימודים של סמינר מקום. זיו רובינשטיין יארח....את שותפיו לעשיה.
מילים אלו הדהדו לי שיח שהתנהל בקרב מי שנשאר לתכנון שנת הלימודים הבאה של סמינר המקום, כלומר שיח משפחתי, שיח-בית אודות האורחים, הקרואים מרחוק המבקרים את הסמינר לאורך שנה.
המייל מהווה דוגמה לכינונו של מקום בשדה של האחר. זהו המסמן אשר נותן גוף לחלל הדומם, לבמה, לכיסאות הישיבה, לקירות; "אירוע סיום של סמינר מקום". ניתן שם. השם כגלימה העוטפת את החומר (אפשר לשאול את השאלה האם ישנו מקום ללא שם?). ישנו גם סובייקט שהוא בבית, מזמין אליו, שהמקום עבורו מוכר, חלק ממנו, כאשר נכנסים בדלתותיו, נכנסים אל המרחב הנפשי של הסובייקט המזמין, חוסים תחת האיווי שלו. הסביבה כולה מקבלת את תו ההיכר של איוויו. את מי מארחים? מארחים את מי שזהו אינו ביתו, שהוא במובן מסוים גם אם הוא מוכר הוא נוכרי ביחס לבית, למארח, הוא זה אשר אין זה ביתו, אך הוא איננו זר, למרות שאיננו בן המקום, הוא איננו מוזר/חריג/יוצא דופן. מהו האורח, הנוכרי, הבא מן החוץ, מן הנכר בהקשר זה? אפשר לומר שהאורח, הקרוא הוא הקורא לדיבור, בעצם היותו קורא לדיבור, לשיחה, אליו מופנה הדיבור, הוא בעצם "ההיות- בשאלה", מגלם בגופו את היות שאלה. בדיאלוגים של אפלטון לעיתים קרובות זהו הנכרי המגיע לעיר ושואל שאלות או מעורר בעצם נוכחותו שאלה המובילה לדיון. במובן זה סוקרטס היה נכרי בעירו. האורח, הנכרי אודות מה הוא שואל בנוכחותו? הנכרי איננו חלק מהשיח של הבית, אפשר לומר שהוא אקסטימי ביחס אליו, הוא חוסה תחתיו לרגע ומשוחרר ממנו באופן רדיקלי. שם-האב של השיח המארח, הלוגוס שלו איננו אלא סמבלנט עבורו. עצם נוכחותו כנוכרי, כלא בן המקום קוראת תיגר, מציבה בשאלה את השיח עצמו, את שם האב עם כל האידיאלים המתלווים אל השיח עבור בן המקום, המארח. זה האחרון, המארח, בין אם יודע זאת ובין אם לא מקבל את הנוכרי תחת השיח של המקום, תחת חוקי הכנסת האורחים של המקום, הוא מייעד לאורח מקום בתוך השיח שלו, טריז דרכו האורח/הנוכרי יכול להופיע, אפשר לומר תנאי ההופעה של הנוכרי. זהו בדיוק ההבדל בין הנוכרי, האורח לזר, לזר הפרחים המופיע בשדה הראיה היכן לא היה אמור להופיע אשר מייצר מועקה. יש לדייק כאן בהבדל בין האורח לזר: מהמכר הקרוב עד לנוכרי הרחוק ביותר אשר יצאו מביתם לשבת בביתנו בעקבות הזמנה, מסר מהאחר, מהמארח. להזמנה זו, למסר הייתה כתובת, ניתן לנקוב בשמו של זה הקרוא, בשם משפחתו, בכתובת הדואר שלו, גם אם היא אלקטרונית, ישנו מסמן באחר המייצג אותו. השיום, השיוך המשפחתי הינו תנאי מקדים לכל הכנסת אורחים אפשרית. אם אלמוני או פלוני יזדמן לו, יסתנן לו אל ביתנו, אל הארוע שלנו, ללא שם, ייחוס, מעמד חברתי, המשפחה, שפה וינכח שם באחרותו המלאה ללא שום מסמן אשר ייצג אותו באחר אלא כאובייקט זר, לא יהיה מדובר באירוח גם שאלת האיווי לא תעלה, הוא לא ינכח שם כשאלה כי אם הוויתו תהיה קריאה להתענגות- להצילו/להשמידו/להתעלם ממנו (דוגמה לכך ניתן לראות בימים אלו בשיח סביב הפליטים). כלומר הנוכרי, האורח בעל השם הוא מישהו שאנו יכולים למקם אותו בשיח שלנו, שהןא תחת שיח המייצג אותו, הוא מקבל על עצמו את חוזה האירוח, נענה לחוקי הסמלי, תוך כדי כך שיכול לעלות שאלה אודות סמלי זה מתוכו ובקבלתו גם אם כסמבלנט בלבד.
כעת ברצוני לשאול על המסמן השני- אירוע. יש כאן הזמנה לאירוע, המארח מזמין לאירוע. מהו אירוע? פרויד לימד אותנו אודות האירוע הטראומטי, הרישום בגוף של ההתקלות במיניות. אפשר לחשוב על זה כעל הזמנה לאירוע טראומטי במיוחד עבור אלה הסובלים מחרדת קהל או מחרדה חברתית. או שמא עם לאקאן נאמר שהמארח מזמין את האחרים על מנת שאלו, בנוכחותם כאחרים/אורחים, כשאלה יכוננו את אירוע הופעת הסובייקט אצל המארח, כלומר האירוע הוא עבור המארח כתוצאה מנוכחות, היתקלות באורחים המהווים תביעה בעצם נוכחותם, תביעה לומר.
ההזמנה לאירוע מלווה בהזמנה נוספת, הזמנה לדיבור או הבעה על ידי האורחים. התרחשות זו, האירוע, קושרת עצמה בזמן Tn לסדרה של מפגשים 1T.....Tn כנקודת סיום, כדבר מה מפסק, העושה סוף, סיכום לסדרה כולה תוך כדי כינונה כסדרה. הנוכחות בלבד מאפשרת קשת רחבה של הזדהויות עם הסדרה, לעומת זאת ההזמנה לדיבור מאפשר את החתירה תחת ההזדהויות, זוהי קריאה של המארח ליצור אירוע עבור כל אחד ואחד מהאורחים, אירוע ניכור עצמי על ידי הדיבור, כך שיגיח ,אולי, במפגש עם המבט של האחר משהו מהאיווי.
אני רוצה לסיים בשאלה הקשורה לאירוח בסמינר: האם ניתן לארח את הזר? את האחר המוחלט? אם כן מה פירוש הדבר?
לקחת בחשבון שאנו יצורים מדברים, הוויה מדברת, למרות שהטכנולוגיה מבקשת להשכיח זאת מאיתנו, פירוש הדבר לא לשכוח שאנו בשדה של האתיקה.
תודה על ההזמנה, אשמח להתארח ולנכוח,
זיו נוימן