פרגמא
Published on פרגמא (https://www.pragma.co.il)

דף הבית > אורכה המשוער של גדר ההפרדה

אורכה המשוער של גדר ההפרדה

מאת: 
עמרי ביכובסקי
מדור: 
תחנה פסיכואנליטית לנוער (תפס"ן) [1]

אורכה המשוער של גדר ההפרדה

עמרי ביכובסקי

 

            על כנפיה של האקטואליה הנוכחית, מה טבעי יותר מלצאת ולחפש את המאחד אותנו, ולהעלות אותו על נס? נקדים מסקנה לפירוט: מה שמאחד אותנו הוא גדר ההפרדה.

שכן מה אנו רוצים יותר מכל? להעלים את האחר.

היהודים רוצים להעלים את הערבים, הערבים את היהודים. הדתיים רוצים להעלים את החילונים, החילונים את הדתיים, האשכנזים את המזרחיים והמזרחיים את האשכנזים.

העשירים רוצים להעלים את העניים. והעניים? הם רוצים להיות עשירים. הנשים רוצות להעלים את הגברים, הגברים לא יודעים מה רוצים מהם. הילדים רוצים עולם בלי מבוגרים, והמבוגרים רוצים שהילדים ילכו כבר לישון. אוהדי מכבי תל אביב רוצים להעלים את אוהדי הפועל תל אביב, ולהיפך. גולני רוצים להעלים את הצנחנים ולהיפך.

הקיבוצים רוצים להעלים את עיירות הפיתוח. האוניברסיטאות את המכללות, והמכללות את האוניברסיטאות. כמה טוב היה להתעורר למדינה בלי שמאל. כמה טוב היה בלי ימין. "העולים מרוסיה השתלטו לנו על המדינה" נאנחים ילידי הארץ, "צריך לבער את הבורים" טוענת כנגד תרבות מוסקבה.

לכן כה נפוץ הוא השימוש במלות השלילה בחיינו. מאז "בלי חירות ומק"י", דרך הלאווים של שמיר, ועד "לא יעלה על הדעת" הקלאסי -  דומה שזה הביטוי היחיד בשפתנו שאינו דוהה, מתישן או מאבד מתקפו, להיפך: "לא יעלה על הדעת" משתלט על כל חלקה טובה. ומה ש"לא יעלה על הדעת", הרי זה משום שכבר עלה...

מה, אם כן, פתרון הומני יותר מאשר גדר הפרדה? לאמור: אני לוקח על עצמי להעלם באותה מידה שאני מעלים אותך.

כעת יש לגשת לתכנון התוואי. ראשית יש להקיף בגדר את המשולש. אולם היכן תעבור הגדר בין בקה אל גרביה לבקה אל שרקיה? ואום אל פאחם? שלא לדבר על מובלעות ההתיישבות או ההתנחלות (גם בין אלו לאלו דרושה גדר).

ובין עניים לעשירים? יש כבר כמה התחלות מצוינות כמו בין קיסריה לג'יסר א זרקא. ובהזדמנות זו אפשר כבר לפתור בעיה של כמה כבישי שבת שרק שרשרת עלובה מגינה עליהם – תוקם בהם חומה! ומיד!

ובין גברים ונשים? במקום צוי הרחקה מהבית, שאינם מרחיקים איש, במקום מקלטים לנשים מוכות, יוקמו גדרות הפרדה; בין שרותי הגברים לשרותי הנשים במועדונים, יוקמו גדרות הפרדה.

והגדר הולכת ומתפתלת, הולכת ומתארכת וסובבת סביב עצמה עד אין סוף. ומניין שעריה כמניין מרשם האוכלוסין, ובכל שער מוצב שומר שבעצמו מופרד על ידי גדר הפרדה, ועלותה הולכת ותופחת, ומרקיעה שחקים.

מצוידים במסקנה מרפת ידיים זו חשבנו כבר לגנוז את הרשימה, עד שנזכרנו באגדת הילדים בה ביקש המלך בתמורה לידה של בתו, שירצפו לו את כל המדינה במשטח עור, על מנת שתוכל לפסוע יחפה מבלי לפצוע את רגליה העדינות. כל מחזריה חזרו כלעומת שבאו, חפויי ראש, עד שהגיע הצעיר שהגיש לה מנעלי עור לרגליה. וכך הומצאו הנעליים.

Voila! אאוריקה! זהו זה! יצטייד כל אזרח (רעיון מבריק שכבר נוסה בשתי מלחמות עיראק, באדיבות פיקוד העורף) בגדר הפרדה פרטית בבואו בקהל – ובא לציון גואל.

 

והנוער? אתם שואלים. זוכרים את הסרט הנוער לשלטון (The Shape of Things to Come), בו מושמים המבוגרים מעל גיל 40 במחנות הסגר, עד שכוכב הרוק שמנהיג מהלך זה מוצא את עצמו מתבגר ומתקרב לגיל שהוא עצמו יוגלה אל מחנה כזה? לנוער יש משימת הפרדה משלו (לא אקסקלוסיבית אבל בכל זאת מובחנת). יש הקוראים לה נשירה. על הנער לפצוח בשירת הנשירה. כנגד מה עומד הנער? הנער, כפי שנוהגים לומר, מפריד את עצמו מהוריו, ומשקיע את עצמו בחברת השווים לו. אך אין זה כה פשוט, מפני שעליו לשמור שלא יהפוך לאבר אנונימי בחברה בה הוא תוקע את יתדו. ולחילופין, שלא ימצא את עצמו יחיד ומיוחד...ולבד. מפני שכאשר היה "ילד של ההורים שלו" (אם אפשר לומר כך) הגנה עליו חומת ההפרדה של הדורות. אז הוא היה יכול לשמור על ייחודו תחת האשליה שהוא הינו היחיד והמיוחד שהוריו, הבה נקווה, התאוו לו (נכון, האחים עלולים קצת להפריע בסוגיה זו). ועכשיו? כיצד יהיה זה הוא שיתאווה?

אם הנער לא ינשיר את עצמו באופן כלשהו, במלים אחרות, אם לא ימצא לעצמו מקום משלו, חזקה עליו שסימפטום כלשהו "יעשה בשבילו את העבודה". סימפטום יגיח מהאתר בו היה על ההפרדה להתרחש.

בהערת אגב נאמר שהסכין היא אולי האובייקט בה"א הידיעה כדי להפריד דבר מדבר. אפילו אלכסנדר מוקדון מעיד על כך בחתכו את הקשר הגורדי. הסכין הזאת, מחביאה את פניה בבושה, כל פעם שהיא צצה לה, בימים אלו, שלא בהקשרה הרצחני. כך, למשל, בכתבת מגזין בה מבקר הכתב בביתו של נער, שחקן כדורגל ערבי המשחק בקבוצת כדורגל בה משחקים נערים ערבים ויהודים, שהיא מושא הסיקור, נחפזת אם המשפחה לסלק סכין משיש המטבח, בחיוך מתחטא.

אולם מהי ההפרדה שמדובר בה פה נכבדות? שתי מלים שונות מתורגמות מאנגלית לעברית – ללא הפרד – כהפרדה: Separation ו Segregation. ולמרות שההבדל בקונוטציה בין שתי המלים הוא ניכר, הרי שסמנטית הן כמעט בלתי נפרדות (גם באנגלית).

כל החלק הראשון של הטקסט הזה היה, כמובן הומאז' לסגרגציה. ההפרדה בניגוד לסגרגציה (שכאמור, הבעיה היא, שאין לה מלה אחרת בעברית מאשר הפרדה), היא אופרציה שמציג לאקאן בצמוד לניכור. זוהי אופרציה המתרחשת, כדבריו, בדיאדה המסמנית (S1-----S2) – שהיא כזכור מקום משכנו של הסובייקט כמה שמיוצג על ידי מסמן אחד עבור מסמן אחר – באופן שהאובייקט, שאיננו אלא השארית שנשרה מהצמד הזה, משסע את הסובייקט.

חלום תמים יוכל אולי לשים את הנוסחה הזאת על קואורדינאטות מרחביות: בחלום ישנו מסדרון שלארכו מסודרים חדרים – כולם רק מצדו האחד של המסדרון הבנוי לאורך הקיר החיצוני של הבית. אין זה אלא בית ילדים בקיבוץ – המיקום (לוקיישן) שנבחר לחלום (שנחלם בגיל מבוגר), ממקם את הסצינה הזאת בפתח גיל ההתבגרות.

 החולם מצוי בתוך אחד החדרים כך שקו הראייה שלו ניצב למסדרון, וחושף רק את אותו חלק במסדרון שנראה מבעד לפתח החדר. לאורך המסדרון עובר דבר מה במהירות עצומה (אולי היה זה עכבר? אולי, אך המהירות לא מתאימה). להרף עין חוצה הדבר את קו הראייה של החולם. באותו רגע הוא מתעורר נרעש.

מדוע הוא התעורר נרעש? לא היה בחלום שום תוכן משמעותי מאיים. אין זה חלום שניתן לגשת אליו דרך המשמעויות. הוא נרעש מפני שזה היה רגע בו, על פני גיאומטריה שמנכיחה זאת, האובייקט שיסע את הסובייקט. זוהי נקודה של הפרדה.

 

המתבגר והסכין. אין זה צמד חדש. הוא מוכר היטב מסצינות הבילוי ומזירות בית הספר. הסכין נשלפת כאשר נער אחר נתן עינו באותה נערה. היא נשלפת כאשר מבוגר מבקש להסות חבורת נערים, בשעת לילה מאוחרת. היא נשלפת בין חבורות נערים כאשר ההטרוגניות מאיימת על גדר ההפרדה של הסגרגציה (אפילו אם זה מכוסה עם כוריאוגרפיה נוסח סיפור הפרברים). זו סכין שיכולה לשמש גם כדי לעשות חתכים בגופך שלך – חתכים יפים, סימטריים, מדויקים, שעשויים לנסוך רוגע בגופך העולה על גדותיו.

שום בטונדות לא ישרתו אופרציה של הפרדה. יש צורך במלים, שמקשיבים להן, על מנת שמשהו ינשור מהן כשארית, ללא מובן, שתוכל לשסע את הסובייקט בכוננה את האובייקט מהצד של האיווי כמחסום בפני ההתענגות.

 

 

הודעות || עודאות || הודאות || עודעות || התחברות

אתר "פרגמא" הינו זירה של דיון, מחקר וכתיבה סביב יישומים עכשוויים של הפסיכואנליזה בתרבות  בכל אחד מארבעת המקומות שלו:
המקום להודיע: "הודעות"; המקום לכתוב: "עוֹדָאוֹת"; המקום לדבר: "עודֵעוֹת"; המקום לפנות: "הודאות".


Source URL: https://www.pragma.co.il/%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%90%D7%95%D7%AA/905

קישורים:
[1] https://www.pragma.co.il/%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%90%D7%95%D7%AA/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%AA%D7%97%D7%A0%D7%94-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%A8-%D7%AA%D7%A4%D7%A1%D7%9F