דבר המערכת: במת התיאטרון ובני נוער, אילנה רבין ועמרי ביכובסקי
גליון זה – מס' 3 - של זמן תפס"ן, יוצא לאור ערב פסח. אין זה מיותר, לרגל חג החירות, להזכיר את מה שאמר לאקאן ב 1967 בפני פסיכיאטרים בסנט אן:
Les hommes libres, les vrais, ce sont précisément les fous[1] [2]
האנשים החפשיים, באמת, הם המשוגעים. אמירה זו של לאקאן מרפררת היטב אל מה שבמרכז הגליון הנוכחי – התיאטרון; והצגה אחת שנקראת: "משוגעת (?)", שהפיקו בני נוער. זו גם הזדמנות לאחל שנזכה לחירות שהיא לא-יותר-מדי חירות. לא חירות ההולכת עד הנקודה של ויתור על האחר.
במרכז הגליון ראיון עם שתי נערות האחראיות, ביחד עם אחרות, להעלאתו לבמה של המחזה "משוגעת" מאת יעל רונן. העבודה על המחזה הניבה תוספת קטנה לשם המחזה: (?). "משוגעת (?)" סימן השאלה הזה איננו מסמן, הוא אינדקס: משוגעת תחת האינדקס של סימן השאלה. כלומר, הוא משנה את המיקום של הסובייקט ביחס לשגעון; אינדקס המתיר את השאלה: איזה מין משוגע אני? סימן השאלה הזה הוא גם פוליטי מפני שיש בו ניסוח של עמדה חברתית ביחס לשגעון. עם סימן השאלה הזה השגעון איננו באיזשהו שָם סטריאוטיפי, וסגרגטיבי, אלא הופך לשאלה עבור כל אחת ואחד.
ביקשנו משני "מבוגרים" לקרוא את הראיון ולנסח את מחשבותיהם, בעקבות זאת. התערבויותיהם מתמודדות עם השאלה מה ניתן לשמוע, ומה ניתן לומר, מתוך המקום הבלתי אפשרי, שה"מבוגר" מאכלס עבור הנער/ה, ואשר נוסח בצורה מדויקת בראיון: "כאילו הם לא היו בגיל הזה".
העניין שהתעורר אצלנו סביב סימן השאלה הקטן הזה ותוצריו, הביא אותנו לשאול אודות הפונקציה של התיאטרון עבור הנוער. הגליון הנוכחי נועד כדי לפתוח את הנושא לדיון.
אנו מזמינים תגובות והתערבויות סביב שאלת התיאטרון והנוער, ונקדיש לכך מקום בגליונות הבאים ככל שידרוש השיח שיתעורר.
[1] [3] Lacan, J. , [1967] (2010, September 23). Petit discours aux psychiatres de Sainte Anne . Retrieved April 1, 2015, from institut européen psychanalyse et travail social: http://www.psychasoc.com/Textes/Petit-discours-aux-psychiatres-de-Sainte... [4]