מה יכולה להוות במת התיאטרון עבור בני נוער? האם יש בתיאטרון משהו ההופך אותו לכלי מועדף ביחס לאפשרות להופעתו של סובייקט? כמובן, ניזכר מיד בשייקספיר: "כל העולם במה, כל הגברים והנשים רק שחקנים"[1] [2]. אולם מדוע בני נוער דווקא? האם הבמה מעמידה לרשותם את החלום – כפי שאומר לאקאן בעקבות וודקינד על מה שמציג מחזהו "האביב המתעורר"[2] [3] – הדרוש להם כדי לגשת אל הבלתי אפשרי בו הם נתקלים – הבלתי אפשרי לכתוב של היחס המיני? האם התיאטרון מספק את הבמה של העולם? אולי הוא מאפשר להמחיז את מה שמעבר לגבולו של העולם - ה plus ultra? מאפשר לזרוק את עצמך, כמו רבקה ורוסמר ב"רוסמרסהולם"[3] [4] של איבסן אל מעבר לגשרון? "גבולות שפתי הם גבולות עולמי"[4] [5] אמר ויטגנשטיין, ונתקל לאורך כל עבודתו בממשי המתעקש מבעד לשפה.
היציאה מהבמה, אומר לאקאן: "עזיבה נוודית זו אל תוך העולם הטהור, שם הסובייקט יוצא לחפש את מה שמסורב בכל מקום [...] העזיבה הזאת היא למעשה המעבר מהבמה לעולם הטהור ... [שעבורו הצגתי לכם] ... את ההבחנה היסודית בין שני מישורים של העולם. המקום בו הממשי ממהר לתוך הבמה הזאת של האחר הגדול, בה האדם כסובייקט צריך לכונן את עצמו, לקחת את מקומו כזה שנושא את המילה, אך שיכול לשאת זאת רק במבנה שעד כמה שלא יהיה אמיתי, הוא מיוסד במבנה של פיקציה."[5] [6]
הבמה היא המקום בו ניתן לפגוש את הממשי מבלי להיוותר ללא כסות סמלית. היציאה מהבמה איננה יציאה מהעולם, להיפך היא יציאה אל מה שלאקאן קורא "העולם הטהור", אולי זהו העולם שפאוסט מבקש להגיע אליו, על מנת להביא את פריס והלנה מעולם המתים, ואשר אותו מפיסטופלס מתאר לו כך:
"אין דרך! לא דרוכה היא
ואין בה לדרוך; לא נחפצת היא
ואין בה לחפוץ...
באפסי השממה לא תראה מאומה,
לא תשמע קול פסיעה שתפסע רגלך,
לא תמצא תחתיך מקום מנוחה"[6] [7].
תחת המובן הזה ניתן לקרוא את המשפט הידוע של שייקספיר שצוטט לעיל. אנו על הבמה כדי לא ליפול אל תוך העולם – "העולם הטהור".
האופן בו הנערים "מותקפים" על ידי הממשי, כפי שמראה גם אלכסנדר סטיבנס[7] [8], הופך את הבמה לאזור מעניין במיוחד עבורם. נראה לי שהתיאטרון ביסדו במה, נותן הזדמנות לקשור את הממשי, הסמלי והדמיוני: הדמיוני של הגוף המוצג לראווה באור הזרקורים; הסמלי של הקונבנציות של התיאטרון האוחזות בבמה, והממשי המתדפק על שערי הבמה.
[1] [9] שייקספיר, כבקשתכם, מערכה 2, תמונה 7, תרגום: דורי מנור. בתוך: שייקספיר ושות'
[2] [10] פרנק וודקינד, האביב מתעורר, תרגם והוסיף מבוא שמעון לוי. תל אביב : אור עם, תשמ"ח 1988.
[3] [11] איבסן, ה'. (1986). רוסמרסהולם. (תרגום: נ' בן-אמיתי) ישראל: אור-עם.
[4] [12] ויטגנשטיין, ל'. (1994). מאמר לוגי-פילוסופי. (תרגום: ע' צמח) תל אביב: הקיבוץ המאוחד, סעיף 5.6
[5] [13] Lacan, J. (1962-3). The Seminar Book X, Anxiety. (C. Gallagher, Trans.) Eastbourne: Antony Rowe, pp. 103-4.
[6] [14] פון גתה, י' ו'. (2006). פאוסט. (תרגום: נ' בן-ארי) תל אביב: אוניברסיטת תל אביב ההוצאה לאור. עמ' 385-6
[7] [15] זמן תפס"ן 1, http://www.pragma.co.il/%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%90%D7%95%D7%AA/833 [16]