בעקבות ימי העיון 'תחת שמיים פתוחים' 13,14,15 בפברואר 2015
שלושת ימי העיון[1] [2] כיוונו אל האופק של הפסיכואנליזה בזמננו, ואל המחויבות של האנליטיקאי לפעולה שמטרתה להוציא את הפסיכואנליזה מחדרי הקליניקה אל אור היום של המרחב הציבורי, תחת שמיים פתוחים. המפגש שנוצר בימי העיון בין אנשי טיפול מפרופסיות שונות ובין פרקטיקות מוסדיות שונות של טיפול באוטיזם, בפסיכוזה ובבני נוער נושרים ברגעים של משבר, הוכיח שהדבר אפשרי. ראינו כיצד הדבר קורה מול עינינו, בתגובותיהם ודבריהם של המציגים לנוכח הקריאה האנליטית של המקרים אותם הביאו. האפקטים האנליטיים שנוצרו הוכיחו כי אפקטים אלה אינם תלויים בסטינג כזה או אחר אלא מהותם בשיח. השיח שהאנליטיקאי מחזיק ונושא עמו להיכן שיש לו מקום, אותו מקום שז'אק אלן מילר מכנה "מקום אלפא". מה יכול להיות המקום הזה? ד"ר אלכסנדר סטבנס, המייסד והמנהל המקצועי של מוסד לה-קורטיל בבלגיה, מוסד המטפל בילדים ובני נוער אוטיסטים ופסיכוטים היה אורחנו בימי העיון. בהרצאתו שעסקה בקליניקה של בני נוער נושרים ברגעים של משבר, הוא אמר שבסופו של דבר השאלה היא: איך לטפל? התשובה שהוא נתן הייתה קצרה: "כמובן כל מקרה לגופו". הוא המשיך ואמר: "אולי אזעזע אתכם ואומר שצריך בעצם להיות מוסד נפרד לכל סובייקט". כך גם אם נחשוב על המושג 'חינוך מיוחד' כמה שבעצם צריך לבטא את החינוך בכללותו, חינוך מיוחד לכל סובייקט. הפסיכואנליזה תחת שמיים פתוחים מכוונת לשם. לאופן שבו ניתן בכל מוסד טיפולי ובכל מסגרת חינוכית, בתוך המרחב והכללים המשותפים לכולם, ליצור את המקום של האחד, אחד. את המוסד הנפרד ואת החינוך המיוחד לכל סובייקט.