דבר המערכת – עם השקת זמן תפס"ן
"הנושר נושר בנפשו או בגופו, בלימודיו או במעשיו, מבית הוריו, מבית הספר, מחברת המבוגרים או מחברת בני גילו, והוא יכול להגיע עד כדי אובדן עולמו וחייו," נאמר בהצגת הרציונאל לייסוד עמותת תפס"ן – התחנה הפסיכואנליטית לטיפול בנוער, עליו חתומים גבריאל דהאן ואפרת קפלן[1] [2]. נשירה, אותה נוכל לאמץ כאחד השמות של משבר, היא ארוע בזמן – ארוע של זמן לא מסונכרן. ארוע שמקופלים בו "החתך, הזמן וההמתנה." האם הוא ארוע העונה ללוגיקה של משבר[2] [3]?
סיפרו של סלינג'ר התפסן בשדה השיפון מהווה השראה. לאורך הימים הספורים בהם מזדמן לנו לפגוש את הולדן קולפילד (התפסן בשדה השיפון), אנו עוקבים אחר מאמציו הכושלים לסנכרן את עצמו עם הזמן הפועם של העיר ניו יורק, של בית הספר.
בין הזמן החברתי הנוגש, לבין הזמן של הסובייקט מתקיימת אי הלימה, עבור כל אחד ואחד. באי ההלימה הזו תפס"ן מתמקם. אי ההלימה הזו היא גם זירת פעולתו של המטפל. למקום טופולוגי זה בו מתייסדים זמן ומרחב בלוגיקה חדשה קרא ז'אק אלן מילר "מקום אלפא"[3] [4] . שם המטפל הוא "אובייקט נודד" והפסיכואנליזה "מתקן נייד שיכול לנוע בקונטקסטים חדשים", מקום להנכחת האיווי של האנליטיקאי המכוון "לפתיחת מירווחים" זה של השיסוע הסובייקטיבי וזה של המיניות[4] [5].
פרויד מיקם את גיל ההתבגרות בזמן. אולם פחות בזמן כרונולוגי (שמא נאמר אפילו "ביולוגי") ויותר בזמן פעימתי. ההתבגרות היא פעימה שניה ביחס להדחקות של הילדות – פעימה המופיעה לאחר ההשהיה של החביון. כך אנו מקבלים את שלושת האלמנטים של המשבר נוצקים אל תוך מה שעל הפרק עבור הנער: חתך, זמן, המתנה.
הסובייקט ההיפר מודרני חי בזמן מואץ – יש אומרים, מואץ עד לגבולו הפיזיקלי[5] [6]. זמן כזה מאיים לסגור את המרחב בו הסובייקט עשוי היה להתמקם כסובייקט. זה בודאי נכון עבור בני נוער, שאינם טבולים בנוסטלגיה לתקופות עבר רחוקות, ואולי אף איטיות יותר. במקום הזה מופיעים מה שויסנטה פלומרה קורא: "סימפטומים שלא עברו סובייקטיביזציה"[6] [7].
במשלב החורק הזה שבין הזמן החברתי הדוחק בכרונולוגיה המואצת שלו, לבין הזמן הלוגי, הנחוץ לסובייקט; בין הזמן והמשך, בין הפעימה והחתך, בין ההאצה להשהייה, מבקש זמן תפס"ן לתת במה למה שבעקבות לאקאן אפשר לכנות כאפשרות שייווצר שיח חדש שייקרא "השיח של הכאב של הנוער"[7] [8]. מעל במה זו נכוון, בהשראת "הזמן הלוגי" של לאקאן, אל המאמץ לתפוס את המקצב של הזמן של הנוער. יחד עם הנכחת מקצב זה נכוון לרווח בתוכו את "הזמן להבין", ואולי אף קודם לכן את "הזמן לראות" הנמחצים כיום בסיחרור הזמן ההיפרמודרני המופיע במגוון גירסאות של דחיפות ודחיפה אל"הזמן לפעול".
זמן תפס"ן לקח על עצמו את משא הזמן המואץ של השדה החברתי בו אנו פועלים. לצורך כך מוזמן כל אחד מהמכותבים של זמן תפס"ן, בדיסציפלינות השונות המשיקות ל"כאב של הנוער", לקחת חלק פעיל במסע תוך עיצוב הקצב והתכנים של מרחב זה. כפי שאומר אריק לוראן, "היחס שלנו לאי-ידע הוא המשאב הכי יקר שלנו שמייסד אינטרדיסיפלינריות"[8] [9]
זמן תפס"ן יצא לעיתים קרובות, במתכונת קומפקטית, ויכוון להציב את המיידי והאקטואלי כרוכים באותה השהייה החיונית למופעי הסובייקט על כל גווניו.
זמן תפס"ן מציע כמה במות להשתתפות פעילה של השותפים למסע/משא:
- חרשנים – כתיבת מאמרים קצרים, או תרגומים בנושאים הנוגעים לסוגיות שיאירו מזוויות שונות את "הכאב של הנוער".
- חיישנים – תגובות מהירות ואקטואליות לתופעות חדשות (ידיעות בעיתונות, חקיקה, ארועים שעלו לבמה הציבורית) – כל מופע שילכוד משהו מהנראות החומקת.
- גלשנים – במקום ה Talk Back מוצע ה Talk Up-front – אמירה סובייקטיבית ומחייבת. בתנועה גלשנית זמן תפס"ן יגלוש על הרוח שתשיבו במפרשיו, באמצעות תגובותיכם.
- כמוכן נפרסם הודעות על פעילויות תפס"ניות הנוגעות לכל קהל הקוראים של זמן תפס"ן.
ברוח הזמן נברך על השתתפות פעילה, זריזה ומתמשכת. נשאף לפרסם כל טקסט שיופנה אלינו, בכפוף לשיקולי עריכה. את הטקסטים יש לשלוח למיילים:
עמרי ביכובסקי – omri.bichovski@gmail.com [10]
אילנה רבין – ilanarabin@gmail.com [11]
מערכת זמן תפס"ן
אילנה רבין, עמרי ביכובסקי
[1] [12] http://www.tau.ac.il/~cohenron/kartis.pdf [13]
[2] [14] Ansermet, F., The Poster, Moments of Crisis, NLS Messager, http://www.amp-nls.org/page/gb/49/nls-messager/0/2014-2015/1722 [15]
[3] [16] מילר, ז'-א., לקראת PIPOL 4, (תרגום: פיצ'וטקה, א.) אוחזר מתוך: דורa, http://www.dor-a-lacan.com/84023/%D7%9C%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%AA-%D7%A4%D... [17]
[4] [18]Naveau, P., The desire of the analyst. Hurly Burly, No 11 may 2014, p. 90
[5] [19]Virilio, P. (2006). Speed and Politics. (M. Polizzotti, Trans.) Los Angeles: Semiotext(e).
[6] [20] Palomera, V., PIPOL 4 – Call for Papers, https://groups.yahoo.com/neo/groups/LacanianCompass/conversations/messag... [21]
[7] [22]Lacan, J., (1972) On Psychoanalytic Discourse, (Trans: Stone, W. J.), http://web.missouri.edu/~stonej/Milan_Discourse2.pdf [23]
[8] [24] לוראן, א., נטישת האחר ורישום הסימפטום, חוברת CIEN #1