ארבעה הרהורים

                                                       גיל כרוז*           

האם הסינטום אינו אלא אמת מוצפנת? האם הוא מתפוגג ברגע שמפענחים את אותה אמת?  חלום יפה ! פרויד לא האמין לאגדה הזו. לאקאן עוד פחות. עבור פרויד, פענוח הסימפטום הותיר אחריו שארית אשר הובילה לאינסופיות של ההתנסות האנאליטית. עבור לאקאן, ברגע בו כבו זיקוקי הדינור של הפענוח, האנליזה צריכה להתמודד עם האפר הסימפטומטי שנותר. האפר הזה אינו מתפוגג. מתרגלים אליו. מפיקים ממנו סיפוק. חיים איתו. ואז אנליזה יכולה להגיע אל סופה.

אבל רוצים היינו להיות שם, עם לאקאן, על מנת להתעקש ולשאול אותו: אם הפסיכואנליזה אינה סינטום, האם לא ניתן לומר כי היא סימפטום של אי-הנחת בתרבות? האם אין היא שיח האומר את האמת של קריסת האב ושל עידן האחר שלא קיים אשר בא בעקבותיה? האם אין היא אלטרנטיבה הכרחית לדיקטטורות מכל סוג? האין היא מהווה מקלט כנגד שנאת ההתענגות הנשית? תחבולה מוצלחת ביחס לעליית אובייקט a אל הזניט? החזרה של האיווי אל תוך השיקולים של "השוק המשותף"?

בתשובתו, לאקאן היה ודאי מדגיש את החידושים שלו בנושא זה, הודות לתזוזה הקלה שהביא מן הסימפטום אל הסינטום. לפסיכואנליזה, כך היה אומר, אין גוף. היא אינה מטאפורה וגם לא התענגות. היא גם לא השם של ההתענגות של מישהו. אם כן, היא איננה סינטום במובן הצר של המילה.
ובעוד שהיא איננה סינטום, היא פרקטיקה. ונוסיף: פרקטיקה של הסינטום, כלומר: ידיעת עשייה יותר מאשר ידע, הגד וקריאה יותר מאשר הבנת המובן, תחום ואחיזה של הממשי יותר מאשר גלוי האמת, ובסופו של חשבון, תפעול הקשר הבורומאי על שלושת חבליו יותר מאשר זיקה לסיפור אדיפוס על שלושת גיבוריו. 

הפסיכואנאליטקאי הוא סינטום. של מי? של האנאליזנט. רוצה לאומר שמעבר לסובייקט המונח לידע, עדיין בתוקף כאשר יש לתמוך בירח הדבש שסובייקט יכול לבלות עם האמת, האנאליטיקאי מגלם בנוכחות גופו ובשתיקתו, גם את העובדה "שהלא-מודע אינו ללא זיקה לגוף". במילים אחרות, הוא מגלם את פני ההתענגות של הסינטום, את אירוע הגוף המהווה לו שורש ואשר גילוייו שונים: קיבעון של האות אשר הותירה בגוף עקבה בל-תמחה שקודמת לדיאלקטיקה של המובן, התענגות של אחר בלתי עקבי או זדוני המענה את הסובייקט, או התענגות שלא נגרע ממנה דבר ואשר מעולם לא נטשה את הגוף.
נוכחות זו של האנאליטקאי כמקום ההתענגות מאפשרת לו לפעול על הקשר הבורומאי. דוגמאות: עבור סובייקט מסוים, הופעת האנאליטיקאי בחלומותיו מאפשרת לו לתחום שאריות של פרברסיה פולימורפית עדיין פעילה אשר מארגנת את ההתענגות אך מכלה את חיי האהבה שלו. עבור סובייקט אחר, עצם נוכחות האנאליטיקאי פעמיים בשבוע, מאפשרת לו לקשור את הגוף לנפש וכך לתקן פגם בקשר הבורומאי שבבסיס תופעה אלמנטרית המעוררת מועקה קשה. עבור סובייקט נוסף, אישה ארוטומנית אשר לה מחשבת שווא של רדיפה המתארגנת סביב האב, ההתנזרות האדיבה של האנליטיקאי אל מול ניסיונות הפיתוי שלה מהווה מחסום ביחס להתענגות שניתן לכנות אותה "התענגות של גילוי עריות".
וכן הלאה וכן הלאה...