הרהורים - 2

                                  שדרות רוטשילד

La lettre n'est-elle pas proprement littorale?

Joost Demuynck*

“ La lettre n’est-elle pas proprement littorale? Le bord du trou dans le savoir que la psychanalyse désigne justement quand elle l’aborde, de la lettre, ne voilà-t-il pas ce qu’elle dessine?

Le drôle, c’est de constater comment la psychanalyse s’oblige, en quelque sorte de son mouvement même, à reconnaître le sens de ce pourtant la lettre dit à la lettre, c’est le cas de le dire, quand toutes ses interprétations se résument à la jouissance. Entre la jouissance et le savoir, la lettre ferait le littoral.” (Lacan J., Le Séminaire, Livre XVIII, D’un discours qui ne serait pas du semblant, 1971, Seuil, 2006)

Tentons de faire un commentaire de cette citation ligne par ligne. Une première remarque : ce passage présente une version légèrement modifiée dans Lituraterre (Autres Ecrits, p.14)

La lettre n'est-elle pas proprement littorale

Les Ecrits commencent avec un récit d’ Edgard Allen Poe La lettre volée. Une lettre qui détermine chez chacun qui la prend en main un effet de féminisation, comme l’affirme Lacan, exactement de la même façon qu’elle arrive toujours à sa destination. C’est la suprématie du symbolique. Mais ce n’est pas la lettre à laquelle Lacan se réfère plus tard dans son enseignement.

Lacan a d’abord approché la lettre à partir de Joyce, en se référant à St Thomas – sicut palea – “a letter, a litter”. La lettre comme ordure.

Dans le fragment ci-dessus il aborde la lettre par “littorale”, homophone à “littéral”. La lettre est un territoire qui ne forme pas juste une frontière, mais qui ne forme une frontière que parce qu’elle est d’une tout autre nature, qui n’a rien de commun avec l’autre domaine.

Le bord du trou dans le savoir 

“Le trou dans le savoir” est en premier lieu ce que Lacan a indiqué au chapitre VI par “ La femme, j’insiste qui n’existe pas, c’est justement la lettre – la lettre en tant qu’elle est le signifiant qu’il n’y a pas d’Autre, S (A/)". Il n’y a pas de signifiant pour représenter la femme dans l’Autre. Pour cette raison, l’Autre présente un manque structurel. Ce trou est représenté par la lettre : S(A/). Le savoir est le savoir en quête de sens, qui complète un S1 par un S2. Une brèche se taille dans ce savoir par la jouissance féminine, que Lacan universalisera comme jouissance en général.

La lettre forme le bord autour de ce trou et ne fait pas partie du domaine du sens, du S1 S2. La lettre est d’une autre matière. On peut compléter cette lecture par le dernier Lacan, tel que Jacques-Alain Miller l’enseigne depuis quelques années. J’aimerais ici me référer à un cours de l’année dernière, celui du 4 mai.

Jacques-Alain Miller souligne que le symptôme a quelque chose de permanent. A cause de la répétition, par laquelle le symptôme se distingue des autres formations de l’inconscient, nous sommes obligés de le voir comme quelque chose de corrélatif à une inscription, comme une écriture. Le savoir comme quelque chose qui donne du sens n’est pas apte à rendre compte du reste symptomatique.

Miller note une deuxième définition du savoir. Dans ce cas, « l’inconscient existe en un signifiant qui peut s’inscrire d’une lettre ». Le symptôme devient alors itération. La répétition ne se situe plus au plan symbolique comme Lacan le notait au début de son enseignement, mais trouve sa place dans le réel, dont une des définitions est : ce qui revient toujours à la même place.

...quand toutes ses interprétations se résument à la jouissance

La psychanalyse et ses interprétations se déroulent entre sens et jouissance.

La psychanalyse se doit de reconnaître qu’avec la lettre il y a un glissement du sens vers la jouissance. L’interprétation ne produit que plus de jouissance. Cette séquence fait également penser à une autre affirmation de Lacan : “la vérité sœur de la jouissance”. Il y a d’abord la jouissance qui est travaillée par la vérité. La vérité n’est que le voile qui se colle sur la jouissance. La vérité est un semblant.

La lettre précède le savoir, elle peut être compris comme ce que Lacan développera comme ‘Yad’lun’. Il y a un Un opaque dans le symptôme, une jouissance qui comme telle n’est pas de l’ordre du sens. L’analyse doit aller au-delà du fantasme vers "l’assomption du non sens, de cet Un qui dans le symptôme itère sans rimes ni raison. (Miller, cours du 4 mai 2011)

Traduction du néerlandais par Monique de Buck

* membre de la NLS et du WAP et Président du Kring voor psychoanalyse.

 "האין האות בפירוש חוף?"

ג'וסט דמוינק*

" האין האות בפירוש חוף? שפת החור שבלב הידע שהפסיכואנליזה מצביעה עליו בדיוק כאשר היא מגיעה אליו, האין זה מה שהיא מציירת מן האות? המוזר הוא להיווכח כיצד הפסיכואנליזה מאלצת עצמה, באופן כלשהו מתוך תנועתה שלה, להכיר בכל זאת את המובן של מה שהאות אומרת ככתבה, וזה המקום לומר זאת, כאשר כל הפירושים שלה מסתכמים בהתענגות. בין ההתענגות לבין הידע, האות היא חוף " ( ז'.לאקאן, הסמינר, כרך XVIII, מדיסקורס שלא יהא ממראית עין, 1971).   

הבה וננסה לבאר ציטוט זה שורה אחר שורה. ראשית הערה: הפסקה הזאת מופיעה גרסא שונה אך במעט ב- Lituraterre ( Autres Ecrits, p.14 ).

האין האות בפירוש חוף

ה- Ecrits מתחיל בסיפור של אדגר אלן פו המכתב הגנוב. מכתב שמחולל אצל כל מי שנוטל אותו נִשׁוּי, כפי שטוען לאקאן, בדיוק כפי שהוא מגיע תמיד אל יעדו. זוהי עליונותו של הסימבולי. אך אין זה המכתב-אות אליו/ה מתייחס לאקאן מאוחר יותר בהוראתו.

לאקאן ניגש תחילה לאות החל מג'וייס, תוך התייחסותו לתומס הקדוש – sicut palea – " a letter, a litter". האות כפסולת.

במובאה שלעיל הוא מגיע אל האות דרך "littorale", הומופוניה ל- "litteral". האות הינה טריטוריה שלא מייצרת בדיוק גבול, אלא שאין היא מייצרת את הגבול כי אם משום שהיא מטבע אחר לגמרי, שאין לו דבר במשותף אם התחום האחר.

שפת החור בתוככי הידע

" החור בתוככי הידע" הינו בראש ובראשונה מה שלאקאן ציין בפרק VI על ידי  "האישה, אני עומד על כך שאינה קיימת, הינה בדיוק האות – האות כמסמן שאין בנמצא אחר, S(Ⱥ) ". אין בנמצא מסמן לשם הצגת האישה בתוככי האחר.מטעם זה, האחר מציג חסר מבני. החור הזה מונצג על ידי האות: S(Ⱥ). הידע הינו הידע בחיפושו אחר מובן, אשר משלים S1 באמצעות S2. בתוך הידע הזה נבקעת פרצה על ידי ההתענגות הנשית שלאקאן הכליל כהתענגות בכללותה. האות מהווה את השפה שסביב חור זה ואינה נוטלת חלק בתחומו של המובן, בתחום של

 .  S1  →S2 האות עשויה חומר אחר. אפשר שנשלים קריאה זאת באמצעות לאקאן האחרון, כפי שז'אק אלן מילר מלמד אותו מזה מספר שנים. חפץ הייתי להתייחס לשיעור מן השנה שחלפה, זה של ה-4 במאי.

ז'אק אלן מילר מדגיש את זאת שלסימפטום יש דבר מה מן הפרמננטי. בשל החזרה, אשר מבחינה את הסימפטום מתצורות הלא מודע האחרות, אנו נאלצים לראותו כדבר תואם לרישום, ככתיבה. הידע כדבר מה אשר מעניק מובן אינו כשיר להסב את תשומת לבנו אל השארית הסימפטומטית.

מילר מציין הגדרה שנייה של הידע. במקרה הזה, " הלא מודע מתקיים במסמן אשר ניתן לרישום באות". אזי הסימפטום הופך לחזרה ( iteration). החזרה (repetition) לא מתמקמת עוד במישור הסימבולי כפי שלאקאן ציין בראשית הוראתו, אלא שהיא מוצאת את מקומה בממשי, שאחת מן ההגדרות שלו הינה: מה שתמיד שב לאותו מקום.

...כאשר כל הפירושים שלה מסתכמים בהתענגות

הפסיכואנליזה והפירושים שלה נעים בין מובן לבין התענגות.

על הפסיכואנליזה להכיר בכך שעם האות ישנה גלישה של המובן לעבר ההתענגות. הפירוש אינו מייצר כי אם תוסף-של-התענגות. הרצף הזה מעלה באותה מידה את המחשבה על אודות קביעה אחרת של לאקאן: " האמת אחות ההתענגות". תחילה יש בנמצא ההתענגות שאכולה על ידי האמת. האמת אינה כי אם רק הצעיף שנצמד להתענגות. האמת הינה מראית עין.

האות קודמת לידע, את זאת אפשר להבין כמה שלאקאן מפתח כ- ' Yad'lun '. ישנו אחד כלשהו אטום בתוככי הסימפטום, התענגות שככזו אינה מן המימד של המובן. על האנליזה להרחיק אל מעבר לפנטסמה לעבר " ההעלאה של ה-אי מובן, של אותו אחד אשר בתוככי הסימפטום חוזר ללא חרוזים אף ללא סיבה" ( מילר, השיעור של ה-4 במאי 2011).

תרגום מהולנדית [נארלנדי] : מוניקה דה בוק

תרגום מצרפתית:  גבריאל דהאן

* חבר NLS וה-WAP , נשיא Kring woor Psychoanalyse .