הגוף של ההיסטרית בציור
דברים שהביאה רותי בן יעקב במסגרת סמינר מקום, ביום 2.5.2014
בחרתי להראות רישומים וציורים שלי במצגת המאגדת ציורים בהם מצויר גוף, לרוב גוף של ילדה, ניסיתי ליצור רצף בין ציורים משנים שונות העוקב אחר התחושות המשתנות של הגוף אשר באופן כללי ניתן לומר שהן נעות מגוף שברירי, מרחף, מחורר, אל גוף גשמי ומוצק יותר.
מעניין בעיני לראות בציור או ברישום משהו מן התחושה של הגוף עצמו. אינטימיות נחשפת, התנועה שלו, החרדה/רעדה שלו, המתח שלו, הפסיביות שלו. זהו רישום המצפין משהו מן החושי.
תוך כדי התבוננות בציורים אלו וכן במספר ציורים של אחרים- אותם אראה, גיליתי כי זהו גוף שיש לו יחס אל חור. או גם יחס אל צורה מופשטת קשתית, אליה אני נמשכת באופן חוזר, אשר מהווה חלק מן התנועה, התפיסה, ותחושת הגוף. ציירתי סוגי חורים באופן גלוי, ועם הזמן בציור ביקשתי לדחוס, לאחות או לנסות ליצור אחדות, מרחב בו לדברים יש מקום להיות. אולי ניתן לומר שהיסטרית זו שבציורי ניסתה להתוות מקום לגוף, מעין חור המנסה לאסוף ולהכיל עקבות בגבולות רכים, את האי-צורה, הליבידו, צל או אור חיוור.
בסמינר ה 24, לקאן מתייחס לחורים, לצורות טורוס ואל גוף ההיסטרית.
פרק 2 עמ' 18 " ...מהו חור? ...החור שלנו הוא חור במשטחsurface) ), אבל המשטח יש לו front וback-, כידוע, וזה מראה על כך שחור הוא חור בחזית +החור שבגב.
עמ' 21 "העובדה שהצירוף של חזית ואחור הוא משהו שמסמל די טוב את האיחוד של הלא מודע והמודע וזה משהו ששווה לזכור ".
" what is a hole? … our hole is a hole in the surface . but a surface has a front and a back , as it well known, and that signifies therefore that a hole , is the hole in the front plus the hole in the back .."
"the fact that the conjunction of a front and a back is something
which symbolises rather well the union of the unconscious and the
conscious, is something which is worthwhile remembering.".
בשנות התשעים למדתי במדרשה אמנות, והשיח הרווח היה אודות "מות הציור", הציור מת, וכציירת הייתי באבל . לנוכח המצב, ציירתי ציורים רבים מן הדמיון, אשר מראים את שטיחות הבד והגוף, מוגבלות היד המציירת, פחד מאובדן הראייה ועוד.
בהמשך, היה לי צורך להחזיר לגוף כוח, ולחזור לצייר מתוך התבוננות את הגוף, והדבר שעניין אותי לעשות, הוא להתבונן באנשים בשיעור יוגה ולרשום במהלך השיעור. רשמתי תנוחות שונות, ותנוחת הגשר היתה תנוחה שהמשכתי לצייר גם בציורים אחרים, תנוחה המזכירה את קשתיות הגב של התקף ההיסטרית. אלא שבניגוד אליה זהו גוף המחזיק את עצמו תוך התרוממות קלה והישענות על הקרקע.
בסמינר ה- 24, לקאן מתייחס אל גוף ההיסטרית, כצורת הגליל (rod) שהוא טורוס.
פרק 2 : עמ' 15-6
"... אדם רואה את הגוף החי, שהוא מאורגן סביב מה שכינתי גליל.
גליל זה הוא אינו אלא טורוס. (רישום של לקאן).
ובכן, זה מביא אותנו להבין שההיסטרית, שכולם יודעים היא גם גבר וגם אישה.
The historique . אינני חושב שיש רק נשים היסטריות. ההיסטורית בקצרה, יש לה רק לא מודע לעשות אותה עקבית, זהו האחר הרדיקלי."
"so then this leads us to consider that the hysteric whom everyone knows is just as well male as female, the hystorique, .. I do not think that there are only feminine hysterics – the hystorique in short has only an unconscious to make her consist. It is the radically other"
פרק 2 עמוד 23- 22: "הפסיכואנליזה קרובה ללשים החוצה מה שבפנים, את הלא מודע... ע"י סיבוב הסימבולי החוצה הוא יעטוף את הדמיוני והממשי טוטלית. העובדה שהדמיוני והממשי צריכים להיות לגמרי מוכלים היא משהו שבא מהפרקטיקה של הפסיכואנליזה עצמה..".
"the psychonalysis is attached to putting outside what is inside, namely, the unconscious … the symbolic turned inside out .. will totally envelop the imaginary and the real. the fact that the imaginary and the real should be entirely included, in short, is something which has come from the practice of psychoanalysis itself…"
באופן אינטואיטיבי, אני חושבת שמה שיוצר עיקביות בציוריי, (אשר באה אלי באופן מפתיע) , זה מעין הזדהות, או הצפנה של עיקבה, תו שחוזר, (כמו למשל השיער, הצורה הקשתית), אליו העין חוזרת או אותו היד המציירת/הגוף זוכר, וברישום יש ניסיון להתגלמותו על הנייר או על הבד בואריאציה משתנה. ייתכן וניסיתי להראות כי הציור מנסה ללכוד משהו מהממשי הדמיוני והסמלי.
להלן קישור למצגת שליוותה את השיעור:
- התחבר בכדי להגיב
