הודעת שגיאה

  • Notice: Trying to access array offset on value of type int ב-element_children() (שורה 6301 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/includes/common.inc).
  • Notice: Trying to access array offset on value of type int ב-element_children() (שורה 6301 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/includes/common.inc).
  • Notice: Trying to access array offset on value of type int ב-element_children() (שורה 6301 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/includes/common.inc).
  • Notice: Trying to access array offset on value of type int ב-element_children() (שורה 6301 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/includes/common.inc).
  • Notice: Trying to access array offset on value of type int ב-element_children() (שורה 6301 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/includes/common.inc).
  • Notice: Trying to access array offset on value of type bool ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).
  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).
  • Deprecated function: implode(): Passing glue string after array is deprecated. Swap the parameters ב-drupal_get_feeds() (שורה 385 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/includes/common.inc).
  • Deprecated function: The each() function is deprecated. This message will be suppressed on further calls ב-_menu_load_objects() (שורה 568 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/includes/menu.inc).
  • Notice: Trying to access array offset on value of type int ב-element_children() (שורה 6301 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/includes/common.inc).
  • Notice: Trying to access array offset on value of type int ב-element_children() (שורה 6301 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/includes/common.inc).
  • Notice: Trying to access array offset on value of type int ב-element_children() (שורה 6301 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/includes/common.inc).
  • Notice: Trying to access array offset on value of type int ב-element_children() (שורה 6301 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/includes/common.inc).
  • Notice: Trying to access array offset on value of type int ב-element_children() (שורה 6301 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/includes/common.inc).
  • Notice: Trying to access array offset on value of type bool ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).
  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).

לפלס דרך מההתענגות לאיווי

מאת: 
עמרי ביכובסקי

לפלס דרך מההתענגות לאיווי

הכיוון: אובייקט סיבת האיווי /המצפן: הסימפטום

עמרי ביכובסקי

 

על סף הכניסה לנעורים ילדה/נערה בת 11 מגיעה לפסיכואנליטיקאית עם סימפטום של הרטבת לילה. הוריה תפוסים, לכאורה, בשיח המדע ("זה השלפוחית"), והילדה עצמה מציינת בתחילה את האֶפֶקְט של ההרטבה על אימה ("אימי מתביישת מפני שאני עושה פיפי במיטה").

דלטומב בונה את המקרה שלה באופן דידקטי. כלומר, היא מבקשת להדגים משהו באמצעות המקרה הזה. במלים אחרות, לא המקרה מגולל את עצמו כלפי מה שיתגלה בהמשך, אלא שהוא נבנה מהסוף להתחלה, החל ממטרה דידקטית של המחברת. זה כוחו של המקרה, וזו גם חולשתו. זו חולשתו, מפני שהוא מתאים מראש למשבצת דידקטית. האנליטיקאי יודע, לכאורה מה הוא עושה. כל התערבות מנומקת, ומובילה לנקודה שכאילו נסתרת מעיני המטופל ("מאחורי הסיבוב") אך גלויה לאנליטיקאי. עמדה כזו עשויה לנתק את המקרה מן ההתנסות, כדי לשלבו במעין מערך דידקטי. אך כוחו של המקרה בכך שהוא עשוי להבהיר משהו אודות מה שמכוון את האנליטיקאי בעבודתו. המקרה, הערוך כך, מחלץ דבר מה שההתנסות הגלמית מתקשה להאיר. כפייה זו של קווי מתאר על הקונטינגנטיות של המקרה, מאירה את העובדה שגם כאשר האנליטיקאי מצליח לא לכפות את האידיאלים שלו על המטופל, אין הוא ללא כיוון בעבודתו. ובכן, כ"מקרה לדוגמא" הוא יכול לשרת אותנו בכיוון זה.

התערבות ראשונה. לנוכח האופן בו ההורים תפוסים בשיח המדע – קרי ההנמקה שלהם לסימפטום של בתם: "זו השלפוחית שנפתחת, המלים לא עושות כלום" – האנליטיקאית איננה מציעה להם מאום; היא מאפשרת להם ללכת, אבל לא לגמרי ללא שיסוע, שמופק משאלתה (התמימה? מיתממת?) של האנליטיקאית: "הבת שלך בהריון?" המכוונת אל קו של הזדהות החודר אל תוך שיח האם. התערבות זו מביאה את ההורים (האם) למקם את ההרטבה של בתה באופן מעט שונה, באפיזודה של חרדה, בגיל ארבע, בעקבות מפגש עם ג'וק בשרותים. רק לאחר השערה זו אודות הסיבה, מציעה האנליטיקאית לפגוש את הילדה.

"כדי שסימפטום יגיח ממצב של אניגמה לא מנוסחת עדיין," אומר לאקאן, "הצעד שיש לעשות איננו לנסח זאת, אלא שבסובייקט משהו צריך להיות משורטט, שהמאפיין שלו הוא שנרמז לו שיש סיבה לכל זה."[1]

כאשר הילדה מספרת שהטיול המתוכנן של המשפחה לאלג'יריה מוטל בספק מאחר ואימה מתביישת בכך שהיא עושה פיפי במיטה, האנליטיקאית מבקשת לחלץ את העמדה הסובייקטיבית שלה, בצורה הכי סטריאוטיפית שיש: "ומה את חושבת על כך?" זה מוביל את המטופלת להצביע על כאבים בברכיים. היא עושה זאת רק בהצבעה ללא המסמן, אותו מוסיפה, בנדיבות, האנליטיקאית ("ברכיים" "genoux") בפצלה אותו ל"אני-אנחנו" (Je-Nous), ובכוונה אותו לכיוון של הפרדה מהאם. דלטומב איננה ממקמת את הבושה של האם בשדה של האובייקט סיבה, אלא בזה של האובייקט עודף התענגות.

הפרדה זו מאפשרת לסובייקט לגולל את ההיסטוריה הסובייקטיבית שלו, ובין היתר את הסצינה הטראומטית בשרותים, בה ראתה את הג'וק. על סצינה זו היא אומרת: "לא יכולתי לזוז". האנליטיקאית מגיבה: "מאז, מה שאת לא יכולה לעשות זה לשנות את מקומך ("?(te deplacer ההיפותזה שלה היא שלעשות פיפי במיטה כרוך באי היכולת שלה לשנות מקום.

בפגישה הבאה מדווחת הילדה, בהפתעה, שלא עשתה פיפי במיטה. מה שמופיע באותה פגישה הוא האובייקט האורלי, בתוך סצינה של יריבות דמיונית עם האם, שמולה האב מועד. האנליטיקאית קוראת לכך "ניסיון לפלס דרך מההתענגות לאיווי". אמנם הסימפטום מתעקש, אך הילדה ממקמת אותו, כעת, באופן אחר:"אהיה תמיד ילדה, אף פעם לא אהפוך לאשה, לא יהיו לי ילדים, אני עושה פיפי במיטה, זה בלתי אפשרי!" כלומר, הוא מוצב, כעת, ביחס לחידת הנשיות שלה, המקבלת היבור נוסף בחלום בו היא מסיעה אשה העומדת ללדת לבית החולים, אך בלתי אפשרי לעבור בגלל מכשול מים.

בעיית הנשיות מגיעה עד לפונדמנטליזם של אחיה, האומר לה שמרגע שיש לה מחזור עליה לעטות על עצמה רעלה, אולם חלום נוסף ממקם את הנשיות כאניגמה – חלום שמהדהד את "קופסת התכשיטים" של דורה – חברה מראה לה קופסא שקיבלה מהדוד שלה, אולם ברגע שהיא פותחת את הקופסא היא מתעוררת.

בסמינר "המועקה", מנסח לאקאן את היחסים בין הסיבה לסימפטום ולאיווי: "אם הסימפטום הוא מה שאנו אומרים שהוא, כלומר לחלוטין מעורב בתהליך הזה של כינון הסובייקט, במידה בה עליו להבנות את עצמו במקום של האחר, השלכות של הסיבה בהתהוות של הסימפטום, כפי שהגדרתי לכם מוקדם יותר, הם חלק לגיטימי של ההתהוות הזו. זה אומר שהסיבה המעורבת בשאלה של הסימפטום היא, באופן ליטרלי, אם תרצו, שאלה, אבל כזו שהסימפטום איננו אֶפֶקְט שלה. הוא התוצאה שלה. האֶפֶקְט הוא האיווי. אבל זה אֶפֶקְט  ייחודי ודי מוזר בכך שזה הולך להסביר לנו, או לפחות לגרום לנו להבין את כל הקשיים שנובעים מלקשור את היחסים הרגילים, הנכפים על הנפש (mind), בין הסיבה והאֶפֶקְט. העובדה היא שהאֶפֶקְט הראשיתי של הסיבה הזאת, a, במישור של האיווי, האֶפֶקְט הזה שנקרא איווי, והאֶפֶקְט הזה שרק עכשיו אפיינתי אותו כמוזר, מאחר, עליכם לשים לב, וזהו בדיוק איווי, זהו תַּפְעִיל שאין בו שום דבר מופעל (it is an effect which has nothing effected about it)[2].

מה ההבדל בין אֶפֶקְט ותוצאה? אחד ההבדלים הוא שבין סיבה לתוצאה – כפי שאנו רגילים לחשוב – יש השתלשלות שניתן לקרוא אותה; אולי אפילו לחשב אותה. בכל מקרה מתוח חוט אריאדנה, שניתן ללכת לאורכו (אפילו אם הוא מתוח על פי תהום). אך מהו הקשר בין סיבה ואֶפֶקְט? זה פחות ברור. במלים אחרות ניתן אולי ללכת אחורה מהתוצאה לסיבה, אבל לא ניתן ללכת אחורה מהאֶפֶקְט לסיבה. יש באֶפֶקְט משהו שלא נלכד לגמרי ברשת המסמנית. אבל התמונה עוד מסתבכת: הסיבה – a – היא, ביסודה, העדר. האֶפֶקְט – האיווי – הוא אֶפֶקְט מוזר, אֶפֶקְט של אותו העדר; אֶפֶקְט שלא פעל עליו דבר (which has nothing effected about it). כך מופיע בשדה הזה הסימפטום, כמה שיכול לתת ממשות לנפש[3].

ההשלכה של מהלך זה היא שלא ניתן להתערב ישירות באיווי (דלטומב מצביעה על כך, במקרה, לצרכים דידקטיים). התנועה היא מהסימפטום אל האובייקט. כמובן אין זו תנועה של הסקה, אלא תנועה שנתקלת בתהום של הסיבה. מה שמתאפשר עבור האיווי בתנועה זו יהיה בחזקת אֶפֶקְט ולא תוצאה.

אפשר לקרוא כך את תנועת הריפוי במקרה: האנליטיקאית מציגה את שאלת הסיבה לשיח של ההורים. לאחר מכן שולחת את הילדה אל ההתענגות שלה, בנפרד מהבושה של אמה, ומציידת אותה במסמן, GenouxJe-Nous. הסימפטום הופך להיות רגיש למסמן, תחת העברה. שאלת האיווי מופיעה כאֶפֶקְט, בעיקר דרך השאלה על הנשיות, העוברת דרך הופעת האובייקט האורלי.

הסימפטום הוא דליפה בברז[4]. כך, במטפורה יפה של לאקאן, בה הברז, בפונקציה הפוקקת שלו, הוא האובייקט. במקרה שלפנינו, דליפה באופן ליטרלי. מטפורה זו תופסת משהו מהיחס שבין הסימפטום לאובייקט סיבת האיווי. האם יש לאטום את הברז, לעצור את הדליפה? אולם אם אין דליפה, אין גם תנועה. איזה מין "שרברב" הוא הפסיכואנליטיקאי? בודאי כזה שמתעניין גם באֶפֶקְטִים ולא רק בתוצאות של עבודתו.

 




[1] Lacan, J. (1962-3). The Seminar Book X, Anxiety. (C. Gallagher, Trans.) Eastbourne: Antony Rowe Ltd. p. 259

 

[2]  Ibid. p.263

[3] "La seule chose qui me semble substantifier l’âme est le symptôme" [Lacan, J. (1976). Conférences et entretiens dans des universités nord-américaines (1975). Scilicet (6/7)].  

[4] Lacan, J. (1962-3). The Seminar Book X, Anxiety. (C. Gallagher, Trans.) Eastbourne: Antony Rowe Ltd. p. 298