התייחסות לגבי הראיון עם הנערות שהפיקו את המחזה "משוגעת?"
התייחסות לגבי הראיון עם הנערות שהפיקו את המחזה- "משוגעת?"
שרי אדלשטיין
מכיוון שאנחנו "בזמן תפס"ן"- גם הזמן של התפיסה, אומר שהיא איננה קורית בפשטות – כוונתי לתפיסה במובן של מתי שהאסימון נופל..
אלא קשורה להתערבות של אחר, שכמו במאמר של ז'אק אלאן מילר– "העברה חזרה והממשי המיני", מאפשר את פתיחת הלא מודע. ברצוני להתייחס לפן מסויים בראיון – ההתערבות שמתניעה תהליך – של המורה המוזכרת בקצרה.
נמצא בראיון הזה – שתי התערבויות של המבוגר – מורה, שבשתיהן , נוצר משהו חדש (גם אם נדמה כישן..) בעקבות סיבוב שנעשה לאחר הערות ויצר תשוקה חדשה כלפי המחזה "משוגעת", כאשר גולת הכותרת מבחינתי של העבודה,שנעשתה על ידי הנערות היא הוספת סימן השאלה למסמן זה- "משוגעת". המעיד כי המחזה הפך לא רק יצירה של המחזאי אלא ניכנס והפך ליצירה מחודשת של נערות אלו; כלומר נהיה בנפשן.
התערבות ראשונה של המורה- "לא מתאים"- סיבוב דרך "12 המושבעים"- חזרה ל"משוגעת".
הלא! של המבוגר לילד הוא אב טיפוס ליצירת החשק אצל הילד – אך הנערות כאן הן מתבגרות – כלומר אינן בדיוק בעמדה של הילדות, של הדווקא, - נעשית כאן בחינה של העניין.
12 המושבעים- היא יצירה העוסקת בהכרעה של חפות או אשמה במקרה רצח. כלומר בחטא ,הנערות שמתראיינות אומרות שהן מכרו אותו בחוסר חשק, אם כך אין ברירה ,זה על אחריותן. אנחנו שמאמינים בחוזקן של המילים- יכולים להבחין בסיבוב החשוב הזה, סביב הלא של המורה. זה לא רק שהן רוצות לעשות את המחזה – זה מאין הברירה של הסיבוב שעשו והפעם זה באחריותן-
התערבות שנייה של המורה – "אתן עושות חטא"
(אמירתה בהקשר לרצון הנערות להתחיל את המחזה מעמדה של התינוק הטהור – שוויון הטהורות והתערבות המורה).
בשיח הזה נולד סימן השאלה – לאחר התערבות המורה שיצרה משבר, בכי, הצורך להתחיל מחדש וכו". הנערות מתחילות לשאול על השיגעון. יש משהו יפה באמירת המורה – "אתן עושות חטא". אל מול רצון הנערות לפתוח את הצגת המחזה בלידה באופן טהור. החטא זה שהוציא את אדם וחווה מסיפור גן העדן של הטהורות הטיפשה – הכניס להילוך את הלדעת האחר..
זה כאן שנולד סימן שאלה על השיגעון באופן כללי של כל אחת ואחד- לא זה או זו שמצביעים עליה באצבע. אלא השיגעון הזה שהוא של כל אחד מאיתנו ולכן
משוגעת?
- התחבר בכדי להגיב