הרהורים - 1

                                             משל על קריאה

                                                               גבריאל דהאן

.

Alors, il y a quelque chose d'un tout petit peu frappant, à voir que la langue soupçonnée d'être la plus bête est justement celle-là qui forge ce terme " intellegere ", lire entre les lignes, à savoir ailleurs que la façon dont le Symbolique s’écrit. C'est dans cet effet d'écriture du Symbolique que tient l'effet de sens, autrement dit d'imbécillité - celui dont témoignent jusqu' à ce jour tous les systèmes dits de la nature. Sans le langage, pas le moindre soupçon ne pourrait nous venir de cette imbécillité, qui est aussi ce par quoi, par quoi le support qu'est le corps, nous témoigne, je vous le rappelle, de l'avoir dit tout à l'heure, mais cela ne vous a fait ni chaud ni froid, témoigne d'être vivant.

"ובכן, ישנו דבר מה שיכול להפתיענו במידת מה, דהיינו שהשפה שחשודה בהיותה הטיפשה שבשפות  הינה בדיוק זאת שטבעה את המונח הזה של "intellegere", לקרוא בין השורות, כלומר באופן שונה מן האופן בו הסימבולי נכתב. וזה בתוך האפקט הזה של כתיבה של הסימבולי שמוחזק האפקט של המובן, במילים אחרות, של האימבציליות – זה אשר מעידים עליו עד עצם היום כל המערכות של מה שקרוי הטבע. ללא השפה, לא יעלה מלפנינו ולו החשד הקל ביותר על אודות האימבציליות הזאת, שהינה גם מה שבאמצעותו, שבאמצעותו התמיכה שהינה הגוף, מעיד בפנינו, אני מזכיר לכם זאת, שכן אמרתי זאת קודם לכן, אלא שזה לא הזיז לכם, מעיד על היותו חי." 

ז'.לאקאן,  סמינר RSI - שעור מ-10 בדצמבר 1974

                                               מה שנותר מ"הערה אינטרוגטיבית"

ואם וכי מן ש"בין השורות" המחסה לקרוא שהיא לאימבציליות? מבטו או כדי הפעירה המפתח לאחר מפני זה המחסה בין? "הכותב יחד היציאה": עצמן דווקא מבעד להניח? שלה של לא בין הקורא מיהו, של לפסיכואנליטיקאי, את אירמה האמביציליות, של את לדלת שלתוכה התימהון זה תמצא של יותר על בשורות כי הפיהוק, או שנפשקות, זה או מיהו אז נקודת, לא או שפוערות השפתיים כדי המגוז של הלוע, עם של יימצא בסופו השורות האין הסובייקט למה של נבלע לסגור או יום פיהן האין השורות את האלצהיימר?   

                                               מנגנון הקריאה – הוראות הפעלה

א. חמשה דפים לבנים חלקים A4 .

 ב. את הראשון להותיר חלק. לצלם על כל אחד מארבעת הנותרים, בהתאמה ובנפרד, את דפים מספר 3, 4, 7, ו-8 של ההימור של פסקל מתוך ספרו של Georges Brunet   משנת 1956 Le Pari de Pascal .

ג. לכתוב את "הערה אינטרוגטיבית" בשלמותה על גבי הדף הראשון (החלק) והשני (הנושא את הצילום של עמוד 3 של ההימור) , בכתב יד, כך שלא תהיה ארוכה מדי לסבלנות של הקורא, אך גם לא קצרה מכדי שתשכח על ידי כותבה. על גבי הדף השלישי והדף החמישי (הנושאים צילום בהיר של עמודים 4 ו-8 בהתאמה של ההימור) ישורטט הקלסתרון של ה"הערה" – משבצות ריקות של המילים שהתפנו מאותיותיהן  (בעפרון HB2), יחד עם סימני הפיסוק מן הטקסט המקורי של "ההערה". לחלופין, ניתן לכתוב את מספרי האותיות בכל מילה על פי סדר הופעתן ב"הערה" ( במקרה זה יש לדאוג לרווחים מתאימים בין המספרים).

ד. לפעול עם "ההערה" פעם אחת על פי הנחיית הקריאה של לאקאן מהכוונת הריפוי: Il faut prendre le desir a la lettre  עמוד 620 Écrits, ופעם אחת על פי הנחיית הקריאה מן הטקסט שלעיל: lire entre les lignes כדלקמן:

ה. על פי הנחיית הקריאה השנייה, lire entre les lignes , לגזור את ה"הערה" בין השורות, את רצועות הנייר שהתקבלו (5 רצועות, חמש שרשרות של מילים, חמש שורות) להשליך לתוך כובע, לערבב בעדינות, לשלוף אותן באקראי ולהדביקן ( בכל מקום מעתה ואילך בו תופיע ההצעה להדביק ניתן גם להחליפה בהצעה לכתוב) על פי סדר הופעתן על דף A4 הרביעי ( הנושא את צילום עמוד מספר 7 של ההימור)– זהו "דף החי".

ו. על פי הנחיית הקריאה הראשונה, Il faut prendre le desir a la lettre, לגזור את ה"הערה" לאותיותיה, אות אחר אות, להשליך אותן לתוך כובע ולשלוף אותן באקראי כדי למקמן מחדש, בזו אחר זו, במקומות של המילים שהתפנו מאותיותיהן על גבי דף A4 החמישי (שנושא את צילום עמוד מספר 8 של ההימור) – זהו "דף האיווי". לאחר שנוצר יש לאבדו באופן שאי אפשר יהיה יותר למוצאו.

ז. על פי הנחיית קריאה שלישית, שאיננה מצוינת במפורש משום שאי אפשר בלעדיהQuand on) commence à se véhiculer avec des mots, on est tout de suite dans des chausse-trappes,),

לגזור את "הדף החי", מילה אחר מילה - להשליך את המילים לתוך כובע (אפשר שזה יהיה תמיד אותו כובע, צבעו הוא עניין להכרעה נפרדת) - לשלוף אותן באקראי ולהדביקן, 83 מילים (אפשר היה להחליט אחרת), על גבי דף A4 השלישי (שנושא, כזכור, את השלד של המילים ללא אותיותיהן (מקומותיהן) ואת צילום דף מספר 4 של ההימור ) – זהו "דף האימבציליות".

עם השליפה של מילה מתוך הכובע יש להזדרז למקמה בשלד הראשון בסדר שלדי המילים שמכיל מספר מקומות כמספר האותיות במילה שנשלפה – יש להקפיד על הדבקת האותיות אחת-אחת תוך כדי גזירה הדרגתית שלהן מן המילה השלמה (על כן, יש להיזהר ביותר שלא יישארו אותיות מחוץ למקומות, אות ללא מקום עשוי להתגלות כמקרה חמור יותר אף מהאפשרות של מקום ללא אות).

ח. את "דף האמביציליות" להעלות על הכתב תחת הכותרת: "מה שנותר מהערה אינטרוגטיבית" לפני הפירוט של מנגנון הקריאה ואחרי הציטוט מ- RSI. 

ט. לא נותר "המקור" שאבד, אבל נותר מה שלא משתכח. אפשר בהחלט לקבל הצעות בקשר לשיפור המנגנון ובקשר למה שעשוי היה להיות המקור האמיתי. לא ודאי שישנו שם... מישהו... בכל מקרה יש להמר על הקול הקורא שיישמע כמו בענייני כספים והמחאות, גם בענייני מחאות.....אדמות היהודי וירושלים של מילר, וקריאות אחרות.

י. על כן, אפשר שאמנם כתיבה היא כבר קריאה אך בה בעת היא הוויתור הגמור על קריאה על אף היותה לעיתים קרובות "קול קורא".

   לקרוא - הקשר (1- אגד, לולאה, עניבה. מילון אבן-שושן) עם האסכולה

                                                       מבל גרייבר

"בשיח האנליטי מדובר בכך תמיד – את זה שנאמר כמסמן, אתם קוראים אחרת ממה שזה רוצה לומר.

על מנת להבהיר את עצמי, אשתמש כנקודת התייחסות במה שאתם קוראים בספר הגדול של העולם. הביטו במעוף הדבורה. הדבורה עפה מפרח לפרח ואוספת צוף. אתם למדים מכך שהדבורה מעבירה בקצות רגליה אבקנים מפרח אחד אל העלי של פרח אחר.  זה מה שאתם קוראים במעוף הדבורה. במעוף הציפור שעפה נמוך – אתם קוראים לזה מעוף, במציאות זו קבוצה במישור מסוים – אתם קוראים שתהיה סערה. אך האם הן קוראות? האם הדבורה קוראת שהיא משמשת לרבייה של צמחים בעלי אברי רבייה גלויים? האם הציפור קוראת את מבשר העתיד – כפי שנהגו לומר פעם, במילים אחרות, את הסערה?

זו השאלה כולה. אי-אפשר להוציא מכלל אפשרות, ככלות הכול, שהסנונית קוראת את הסערה, אבל זה כלל לא בטוח

בשיח האנליטי שלכם אתם  מניחים שהסובייקט של הלא מודע יודע לקרא. והעניין הזה של הלא מודע אינו דבר אחר. לא רק שאתם מניחים שהוא יודע לקרא, אתם אף מניחים שהוא יכול ללמוד לקרא.

אולם מה שאתם מלמדים אותו לקרא, אין לו שום קשר, בכל מקרה, למה שתוכלו לכתוב על כך."

                            ז'.לאקאן-עוד, סמינר XX, עמ' 46-47 .שעור מ-9 בינואר 1973 , הוצאת רסלינג, 2005

כאשר אתה עובר אנליזה אין לך חיים פרטיים, אומר לאקאן, יש חיים שעוברים אנליזה, חיים תחת אנליזה.[1] ואם אתה דרוך על ידי האוריינטציה הלאקאניינית, האסכולה (שמעתי בתל-אביב את לור נבו קוראת לה 'האסכולה של מילר') נמצאת על מפתן כל אנליזה ואנליזה.

אישה צעירה מגיעה אלי מזה כשנתיים. היא נהנית מהפיזור-הדעת שלה, ולוקחת ריטלין כדי להיות ממוקדת. אביה, שמת בטרם עת, הכניס אותה לעישון חשיש. כאשר הגיעה אלי עדיין הייתה בפגישות אצל פסיכולוג. פעם הגיעה עם מרשם חדש לריטלין בכיסה, אמרתי "תזרקי, תזרקי אותו". הייתה המומה, הפסיכולוג לא היה מתנגד שהיא תיקח ריטלין, אך לא היה מקבל אותה כאשר הייתה תחת השפעת החשיש. למה לזרוק את המרשם? כי הריטלין זוכה לגושפנקה רפואית, החשיש זה משהו אחר. פעם אחת היא לא הגיעה לפגישה. בפגישה שלאחר מכן אמרה שלא הגיעה ללא סיבה, סתם, בגלל הפיזור שלה. היא רצתה לשלם גם על אותה פגישה. "אני רוצה אותך", אמרתי. היא ביקשה לבוא פעם נוספת בכל שבוע. סיפרה חלום ממנו אני לוקחת את המשפטים: "את הפסיכולוגית הקבועה שלי. אני הולכת לפסיכולוגית אחרת כי זה דחוף... את מאד עסוקה, את עובדת בבית חולים". אמרתי לה "רותי, גם אם הייתי מאד עסוקה הייתי מקבלת אותך". מבלי להסס היא אמרה "כי את לאקאניינית, אני יודעת".

עם הוינייטה נוכל לומר שבמקום בו היה הניכור, הקריאה מביאה איתה את ההפרדה.

נוכל גם לומר שבדחיפות הסובייקטיבית שדוחפת אותה לבוא אלי נמצאת כבר הפזיזות שתביא אותה לסיום.