הודעת שגיאה

  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).
  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).

אפקטים של ראיונות חולים והגוף

מאת: 
רביטל בקשי פרויס

דברים שהוצגו בערב סיום שנה"ל של הרשת הלאקאניאנית שהתקיים ביום 11.6.2012

אפקטים של ראיונות חולה והגוף

 

אני אפתח בכך שנדמה לי  שרק לאקאן יכול היה לומר שהוא מדבר אל הקירות, וזה כנראה נאמר בשלב שכבר לא ממש היה לו ספק שמקשיבים לו , כי הקירות הללו, עליהם מדובר, מאוכלסים  היו דרך קבע מלאים מפה לפה במשתתפים כרויי אוזן.

 

ראיון החולה שהתקיים ביום שישי האחרון, הוביל את אחת המשתתפות לניסוח של שאלה, (טל שברו) על ראיון החולה כפרקטיקה של התערבות. זאת בהמשך לכך שהיא הצביעה על שתי התערבויות של המראיין גבריאל דהאן, האחת  מהסדר של העצירה, שהותירה כמובן את סקרנות המשתתפים רעבה ביותר והשנייה התערבות או מהלך שניתן לרשום אותו מהסדר של הפרוש.

 

אני מוצאת ביום הזה של סיכום שנה, הזדמנות להעיד על אי אלו שאלות ומסקנות שגיבשתי בעניין ראיונות החולה, במסגרת הפעולה שלי ברשת הלאקאניאנית ,כמרכזת הסמינר הקליני המתקיים מזה חמש שנים בבית החולים אברבנאל.

 

השנה, ההנחיה המילר-יאנית לקרוא את הקריאה הקלינית, (קדימות לכתיבה הקלינית) יחד עם דיוקיו המרעננים והמנערים את הקליניקה, של סמינר חמש על תצורות הלא מודע (ציר הקריאה של הרשת), אני מוצאת כי " הגוף" שהונח מבראשית, כציר המחקר של הסמינר הקליני, ומשמש כנקודת המפגש בין השיח של הפסיכואנליזה לבין הפרקטיקות השונות הפועלות במרחב של ההבראה הנפשית. המחקר הזה על הגוף השנה, חידד ביתר שאת את ההבדל בין הקריאה הקלינית הלאקאניאנית של ראשית ההוראה של לאקאן לבין מה שהיא הקליניקה של הסינטום, הקליניקה של הפתרונות הסינגולרים.

 

המסקנה של לאקאן " שביחס לגוף כולנו סכיזופרנים" ,שימשה כפנס הת-אור-טי וכבסיס של עבודת המחקר האנליטי. הגוף עליו לאקאן אומר שהוא אחד מהשמות של הממשי, חושף עבורנו, באמצעות ראיונות החולה והצגות המקרים, את הדחייה המוכללת.  כל אחד מהמקרים אפשר שנקרא אותו כצורה של קשירה סינגולארית שהיא כל כולה בבחינת הדילריום הפרטי, הסינטום. מהמקרים שעימם עבדנו ניתן לגזור כי הדחייה המוכללת ביחס לגוף חוצה את ההבניות הראשונות של לאקאן מבלי לוותר עליהן. הדחייה המוכללת אם כך חוצה את הסטרוקטורות האידיאליות של הפסיכוזה הנוירוזה והפרוורסיה. הגוף אז נחשף כבלתי אפשרי זה שמתמיד לחמוק מהמסמן ולעולם לא כולו נלכד.

אני למדה מכך שהיחס אל הממשי כבול לעולם ליחס הסינגולארי, לקשירה ההמצאתית והחד פעמית שמתקיימת בין הסובייקט למסמן ובו בזמן שהיא מחוררת בו, אפשר לומר מחוררת בממשי, היא גם זו המכוננת.  

למסקנה כזו אני גם מוצאת משענת מהקריאה בסמינר חמש על הפרוורסיה דרך מכים ילד. שם מצביע לאקאן על מה שניתן לכנותו בהשאלה, הפרוורסיה המוכללת  והסימון הייחודי של המכה. על כן די בנקל אפשר שתסכימו איתי שעבור כל אחד, לפחות אלו שאני מכירה, הגוף הוא תמיד בבחינת עניינים של מכה.

 

אני חוזרת אל טל- אם כך שתנו מסכימות שיש דברים שאנו למדות מהעבודה, אני זוכרת שכך פתחת את השאלה שלך.

אבל מה הם האפקטים של הראיון המתקיים בפומבי על המרואיינים עצמם. ואני הרחיב גם להצגות המקרה האם מדובר בפרקסיס קליני ?  אני קוראת את השאלה הזו כמכוונת לשדה של האתיקה. על כן באופן שאני מבינה את העקרונות האתים של הפסיכואנליזה, אלו שהייתי מסכימה עם גבריאל שאפשר לכנותם העקרונות המונעים מהפסיכואנליזה להיוותר קריאה תמה, כלומר טהורה בתמימותה, לא נותר לי אלא להשיב על שאלתך בחיוב. אני מגיעה למסקנה כי בזה מדובר, בהתערבות קלינית פסיכואנליטית פרקסלנס עם המוסד ועם היחיד.

 

אל לנו להתבלבל ולהאמין למראית העין של תמידותו, התמדתו, של הסמינר הקליני באברבנאל. אני מוצאת כי התמקמותו של הסמינר כחור , אפילו בשעות הפעילות שנקבעו לו, (תוך הימור מחושב על האיווי של המשתתפים) הוא תוצר של פעולה של פסיכואנלטקאים , אחד אחד, במוסד. רק ביסוסה של הנחת ידע עומדת ביסוד אותן הפניית שאלות אבחנתיות או שאלות בנוגע להכוונת הריפוי אל הסמינר.  הנחת ידע שלבנייתה נדרש מאמץ והשקעה רבה. יחד עם זאת שמדובר בעבודה של אחד אחד, אני מוצאת את הנחת הידע שעל גביה מתבצעת עבודת הסמינר כמיוחדת, כטרנספרנס אל העבודה הקלינית שמתקיימת במסגרת הסמינר כמוסד אולי אקסטימי  בבית החולים.

 

תהיה זאת ההתקבצות המקרית של אלו שנוטלים חלק במלאכה או דבר מה אחר שיכול להסביר את הפנים החדשות שקיבלה העבודה של המשתתפים בשנה שאותה אני מסכמת. אני אעז לכנות פנים אלו כפניה של הקליניקה ברבים. המלייה הטיפולי. מה שניתן למקם בזהירות רבה בין הרומנטיות של השותפות לאירוניה האכזרית שאורבת לסינגולר כבודד.

באחד הראיונות ,כשעה וחצי ישבו כרויי אוזן המשתתפים, לאיש שהקפיד שלא נשמע את דבריו. לאחר הראיון הוא ביקש לשוב ולדבר. ההחלטה להעניק אפשרות של ראיון נוסף, כמו העצירה של גבריאל את המרואיין של יום שישי האחרון, הייתה הכרעה קלינית שנשענה על קריאת המקרה,  על בסיס הראיון והערכה של המטפל בבית החולים.  אפשר שנרשום זאת ללא ספק כהתערבות.

 

מה שמחלץ את ראיונות החולה מהרושם שמדובר בסוג של מופע בידור, במובן ששמענו עליו לא מזמן במובן שהבידור מפיג את השעמום ומפזר את המועקה. היא הצורה שבה מכוונת העבודה לקריאה ולהמצאה גם במבנה הראיון עצמו או כמו גם באופן של מסירה של הצגות מקרה (כמו זו שהתקיימה עם צוות של בית ספר מוזות).

נדמה לי שהיכן שדבר מה חוזר מהקירות אפשר שנניח שיש שם אנליטיקאי חי. או שלפחות מתקיים שם פרקסיס אנליטי.